החלטה בתיק בש"פ 5322/05

1.        בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי לנוער בחיפה מיום 15.5.05 (כב' השופט א' רזי). כנגד העורר, קטין כבן 17.5, הוגש כתב אישום בו מיוחס לו ביצוען של עבירות התפרצות וגניבה (עבירות לפי סעיפים 406(ב) ו - 384 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. להלן: החוק). כן הואשם העורר בהחזקת נכס החשוד כגנוב והחזקת מכשירי פריצה (עבירה לפי סעיפים 413 ו- 409 לחוק).

           בכתב האישום שהוגש נגד העורר נכללו מספר אישומים. על פי האישום הראשון חשוד העורר, כי התפרץ לבית ונטל מספר מצלמות, תכשיטים וכסף מזומן. על פי האישום השני, חשוד העורר כי החזיק מברג המשמש כמכשיר פריצה. כן, נתפס העורר כשהוא מחזיק תכשיטים רבים, כסף מזומן ורכוש נוסף אשר על פי החשד הנו רכוש גנוב.

2.        עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה לעצרו עד תום ההליכים נגדו. לאחר שנתקבל תסקיר מעצר בעניינו של העורר, הורה בית משפט לנוער על מעצרו של העורר (כב' השופטת י' פרדלסקי). בית המשפט נימק את החלטתו באמור בתסקיר המבחן לפיו, לאור הפרות חוזרות ונשנות של המשיב את תנאי השחרור שהוטלו עליו בגין ביצוע עבירות קודמות, לרבות ביצוען לכאורה של העבירות בהן הוא מואשם במסגרת הליך זה, התקשתה קצינת המבחן להמליץ על שחרור העורר לחלופת מעצר.

           ערר שהוגש לבית המשפט המחוזי לנוער נדחה אף הוא. בית המשפט קבע, כי בית משפט השלום בחן באופן ממשי את האפשרות להסתפק בחלופת מעצר. עם זאת צוין שקיים קושי ממשי בשחרור הנאשם מקום בו שירות המבחן אינו ממליץ על כך והודגשה העובדה, כי העבירות אותן ביצע העורר לכאורה נעשו תוך הפרת תנאי השחרור ממעצר שהוטלו עליו בעבר.

3.        בטיעונו בפניי ציין בא כוח העורר, כי אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה נגד מרשו. את עיקר יהבו תלה בכך שמדובר בקטין אשר חשוד בביצוע עבירות רכוש בלבד, כאשר הרכוש שנגנב על ידו הוחזר לבעליו. לטענתו, חלופת המעצר המוצעת הנה חלופה ראויה אשר יש בה כדי לאיין את מסוכנותו של העורר לציבור, ככל שכזו אכן קיימת. עוד עמד בא כוחו של העורר על נסיבותיו האישות של העורר. לטענתו, הוריו של העורר נפרדו זה מכבר, מה שגרם למשבר ממשי אצל העורר אשר כלל ניסיונות אובדניים. העורר החל בהליך שיקום, לרבות השתתפות בקורסים מקצועיים, אך בית המשפט המחוזי לא נתן משקל מספיק לשיקול הנוגע לשיקומו של העורר. לטענתו, העורר הפר את התנאים המגבילים שהוטלו עליו בעבר בשל רצונו להיפגש עם בת זוגו ולעורר אין עבר פלילי, אלא רק תיקים התלויים ועומדים נגדו.

           באת כוח המשיבה עמדה על כך שלעורר ניתנו בעבר מספר הזדמנויות בהן הומר מעצרו לחלופת מעצר. הוא שהה בבית סבתו ובבית אימו, בבית אביו ואימו החורגת ובבית אחות סבתו בקרית אתא. בכל המקרים לא עמד העורר בתנאים המגבילים והפר אותם, לרבות ביצוע העבירות נשוא ההליך הנוכחי. העורר החמיץ כל אחת מההזדמנויות שניתנו לו בעבר על ידי בתי המשפט ואין כל הצדקה לאפשר לו הזדמנות נוספת להפר את תנאי חלופת המעצר.

4.        על קיומן של ראיות לכאורה המספיקות לצורך מעצרו של העורר עד תום ההליכים אין חולק. המחלוקת בין הצדדים נוגעת למסוכנותו של העורר ולקיומה של חלופת מעצר ראויה.

           העורר חשוד בביצוע עבירות רכוש. תלויים ועומדים נגדו 12 תיקים בחשד לביצוע עבירות דומות ועבירות אחרות. אומנם, עבירות רכוש אינן מקימות חזקת מסוכנות ומטבען נחשבות כחמורות פחות מעבירות שביצוען עלול להביא לפגיעה פיסית בגופו של הקורבן. עם זאת, אין מבצעי עבירות אלו חסינים מפני מעצרם עד תום ההליכים נגדם, ובמיוחד מקום בו ביצוע עבירות בתחום הרכוש על ידי הנאשם הפך למעשה החוזר על עצמו (ראו: בש"פ 3453/05 אברג'יל נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 19.4.05)). ואכן, אין להמעיט במידת הפגיעה שחש קורבן לעבירת רכוש אשר קניינו שלו נלקח ממנו, לעיתים תוך חדירת העבריין לתוך ביתו-מבצרו. שתי הערכאות הקודמות שנדרשו לעניינו של העורר ציינו כי נגדו תלויים ועומדים תיקים בהם הוא מואשם בביצוע לכאורה של עבירות החזקת נשק, התפרצות, אלימות, החזקת סמים והפרות צווי בית משפט בהם נקבעו הגבלות שונות שהוטלו על העורר. בתי המשפט סברו שאלו מקימים עילת מעצר שעניינה סיכון לשלום הציבור. אומנם, מדובר בקטין כבן 17 ומחצה, אך דומה כי בגילו הצעיר הוא הולך ומסתבך בעולם הפשע ואיני מוצאת לסטות מקביעת בתי המשפט אשר למסוכנותו.

           מכל מקום, הסוגיה המרכזית במקרה דנן נוגעת לקיומה של אפשרות לאיין את מסוכנותו בדמות חלופת מעצר. כאמור, שירות המבחן ערך תסקיר בעניינו של העורר ובחן חלופת מעצר לפיה ישהה העורר בבית דודו בחיפה, תחת פיקוחם של הדוד ורעייתו. דומה, כי קציני שירות המבחן התרשמו כי בני הזוג אכן מבינים את הנדרש מהם, אולם לאור ההפרות החוזרות ונשנות התקשו להמליץ על שחרורו לחלופה המוצעת.

           אכן, לעורר ניתנו מספר הזדמנויות רבות על ידי בתי המשפט, אשר נהגו בו במידת הרחמים, והוא עצמו לא השכיל לנצל זאת וחזר לסורו. יחד עם זאת, נקבע כבר בעבר כי הפרת התנאים המגבילים לא מביאה, בהכרח, להחזרתו של המפר אל מאחורי סורג ובריח. עניין זה נתון לשיקול דעתו של השופט היושב בדין אשר מכריע בו על פי נסיבות המקרה המובא בפניו (בש"פ 782/99 מדינת ישראל נ' נועם בן שמחון (לא פורסם, ניתן ביום 4.2.99)).

           בחנתי את הודעת הערר, טיעוני הצדדים ומצאתי, לא בלי היסוס, כי דין הערר להתקבל. העורר הנו קטין בעל מערכת נסיבות אישית קשה ומורכבת ולאלה משקל רב בשיקולי. הפרות המגבלות שהוטלו עליו לא נוצלו על ידו לביצוע עבירות אחרות, למעט הפעם האחרונה בה נעצר ואיני מקלה ראש בכך אך ענינו יתברר במסגרת ההליך העיקרי המתנהל נגדו - מעצר כידוע אינו מקדמה על חשבון העונש. שירות המבחן התרשם לחיוב מחלופת המעצר המוצעות וסבר, כי בידי דודו של העורר ורעייתו לפקח על שמירת תנאי החלופה.

           לנוכח האמור, מצאתי כי דין הערר להתקבל ואני מורה לשחררו ל"מעצר בית" מלא בבית דודו בחיפה, טרם שחרורו יקיים בית המשפט המחוזי דיון בתיק במועד מוקדם ככל שהדבר יתאפשר במסגרתו ייקבעו התנאים המגבילים שיוטלו על העורר. אין לי אלא לקוות כי העורר יבין את תוצאתה הצפויה של הפרה נוספת של תנאי השחרור שייקבעו על ידי בית המשפט המחוזי.

           ניתנה היום, א' בסיון תשס"ה (8.6.05).

                                                                                                       ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: